אודות בלרוס
בלארוס, רוסיה הלבנה, היא מדינה ללא מוצא לים הגובלת ברוסיה ממזרח, באוקראינה מדרום, בפולין ממערב ובליטא ולטביה מצפון. הייתה שייכת לברית המועצות, ולאחר התפרקות ברית המועצות הפכה למדינה עצמאית. העיר ידועה בארכיטקטורה הסטליניסטית שלה וביערות קדמוניים. בתחילה, במאה ה – 3 לספירה התיישבו בשטח המדינה שבטים בלטים ובמאה ה – 5 הגיעו למקום שבטים סלאביים. עיר הבירה היא מינסק שם שוכן מטה הקג"ב לשעבר מעל כיכר העצמאות, כאשר מוזיאון המלחמה הנמצא בסמוך מנציח את חשיבות המדינה בניצחון במלחמת העולם השנייה. במינסק יש כנסיות רבות, כולל הכנסייה הניאו-רומנסקי של סיינט סימון והלנה. מעל 40% משטח המדינה מיוער. האקלים במדינה יבשתי למדי ולכן בחורף הטמפרטורה הממוצעת בה היא מינוס 6 מעלות צלזיוס ובקיץ 18 מעלות צלזיוס. יש 21,000 נהרות ונחלים במדינה, הבולטים ביניהם הם הניימן, הדנייפר והפריפאט. בבלארוס יש ארבעה אתרים המוכרזים כאתרי מורשת עולמית ע"י אונסק"ו.
היסטוריה יהודית, נקודות עניין ומוסדות כשרים ב-בלרוס
בלארוס הייתה בעבר מרכז חשוב עבור יהודי אירופה שהיוו 10% מכלל תשבי המדינה. אבל מאז אמצע המאה ה -20 פחת חלקם באוכלוסייה לפחות מאחוז אחד בלבד בגלל השואה, פוגרומים והגירה. ועדיין, הקהילה היהודית בבלארוס היא השלישית בגודלה בברית המועצות לשעבר (אחרי רוסיה ואוקראינה). המרכז הגדול ביותר הוא במינסק, ביתם של כמה 20,000 יהודים. ישנם כמה אלפי יהודים המתגוררים בערים הקטנות של המדינה ובעיירות כגון בוברויסק (6000), מוגילב (6000), גומל (5500) ו ויטבסק (5000), וכ - 500 איש ב - ברנוביץ, בוריסוב, ברסט, גרודנו , יורשה, פינסק, ופולוטסק. ארגון איחוד הארגונים והקהילות היהודיות בבלארוס משמש כארגון גג עבור יהודי המדינה, אם כי ישנם ארגונים יהודים רבים ברחבי המדינה הפועלים עצמאית. למרות שבעיית האנטישמיות לא גדולה כמו באוקראינה או ברוסיה, מספר תקריות שאירעו במדינה גרמו לדאגה מסוימת בקרב הקהילה היהודית במדינה. בשנת 1994 הוקם ונפתח במינסק מרכז לאומי לתרבות יהודית המתקיים במקביל למרכז המתאר את ההיסטוריה של יהדות בלארוס בויטבסק. במדינה ישנם בתי כנסת ברוב הערים בהם חיה אוכלוסייה יהודית גדולה המשרתים את צרכי הקהילה. אוכל כשר זמין לרוב והמצות הנאפות לפסח הן מתוצרת מקומית. בערים רבות, ניתן עדיין למצוא שרידי בתי כנסת, ישיבות ואזורי קבורה של יהודים שהיו פעילים בעבר. חלק מהמבנים שהשימוש בהם היה עבור תרכי הקהילה היהודית בעבר הופנו לשימוש צרכים מקומיים אחרים.
